מאיה פלדמן

"זהות במרחב העירוני"

מנחה: אדר' נועם סרי-לוי

זהות במרחב העירוני | מאיה פלדמן

הפרויקט עוסק בזהות המרחב העירוני, מפרבריות לעירוניות. ישראל כמדינה צעירה יחסית שנמצאת בתנופת צמיחה, הצליחה לייצר בשנים האחרונות שכונות גנריות אחת אחרי השנייה, שפזורות בכל רחבי הארץ.  אפשר להגדיר אותן בשתי מילים  – נטולות זהות.

בכל נקודת זמן קיימת תבנית מרחבית שכביכול משתלטת על המרחב הישראלי, כאשר לא נעשה ניסיון לשמר מאפיינים צורניים ישנים או להתאים את הבנייה החדשה לסביבה הקיימת. ההתעלמות מהתבניות הישנות מקצינה את העדר הקשר בין החדש לזהות הישן, ובולמת כל סיכוי לקיום מרקם עירוני עשיר הפועל כתשתית קולקטיבית, פונקציונלית וכלכלית, ונטולת מניעים פרטיים. הDNA של תכנון הערים שלנו שאף מאז קום המדינה לאנטי אורבניות. הערים בישראל צומחות לרוב מתוך מצוקה ולא מתוך תכנון ששואף למרחבי מחיה איכותיים וציבוריים, ואלה מולידים ערים נטולות זהות.

בפרויקט זה אני רוצה להגדיר, לאפיין ולחשוף את הזהות של מקום גנרי קיים. למקרה המבחן שלי בחרתי בשכונה 1200 בהוד השרון. היה ברור לי שכשניגשים לשכונה הגנרית יש צורך בחקירה של דפוסים הקיימים במרחב בה היא נמצאת, לצורך הגדרת 'מילון לזיהוי מקומיות'. לאחר חקירה של טיפוסי המבנים והמרחבים הקיימים במקום פיתחתי ארגז כלים שמורכב מכמה עקרונות: איזון קנה המידה, יצירת תמהיל ציבורי-פרטי, עירוב שימושים, פיתוח שטחים ירוקים וקהילתיים.

ההצעה שלי כוללת בינוי אופקי המהווה חציצה בין הכביש הסואן לבנייני המגורים כך שהם כבר לא בקו ראשון לאוטוסטרדה. בניצב לו יש בינוי שתוחם רחבות ציבוריות בעלות שימושים שונים וקני מידה שונים. קולונדה מלווה את מהלך הולכי הרגל לאזורים יעודיים ומהווה אלמנט הפרדה. קומות מסד בעלות גגות ירוקים מתווספות לחלק מקבוצות המגדלים – במטרה לאזן את קנה המידה הלא אנושי. רצועה של פארק חקלאי בעל גינות קהילתיות עם גישה ישירה מהבניינים אליו. גם פרדסים קהילתיים שחושפים את האופי החקלאי של המקום משובצים בפרויקט.

הפרויקט עוסק במרחבים הציבוריים ובשטחים ה"עודפים" שמשאירים מגדלי המגורים בניסיון למצוא פתרונות מקומיים לבעיות כלליות. כולי תקווה שבעתיד נתכנן שכונות עם אחריות חברתית ובמחשבה לא רק על החיים שיהיו בהן אלא גם על החיים שהיו.

הפרויקט