רוזליה שנקר אמיר

טקס השוטטות

דיאלקטיקה של השיטוט: מצד אחד האיש שמרגיש שהכול וכולם צופים בו, כמו חשוד לכל דבר, ומצד שני האיש שכלל אין למצוא אותו, הנסתר.

שנה א'

מנחה: אדר' סרג'יו אסדרבן, אדר' מרתה אסתרקין, אדר' אורית אופק, אדר' נתי רותם, אדר' אורי נחום

טקס השוטטות

את השראתי לטקס השוטטות לקחתי משני מקורות.

הראשון הוא ספרו של וולטר בנג'מין פרויקט הפסאז'ים (פרק המשוטט). המשוטט כאקטיביסט הסביבתי הפועל באופן פרובוקטיבי במרחב הציבורי ומותח ביקורת על הכללים והרגלים המקובלים בחברה קפיטליסטית ותרבות השפע בפריז של המאה 19. הוא מייצר קווים אלטרנטיביים של ספונטניות ותשוקה המוחלים על המרחב הציבורי "ציטוט". הציטוטים, הם אלה אשר הנחו אותי לתכנן מרחב ציבורי המאפשר לאדם לחוות את החלל במגוון רב של מסלולים ע"י מישורים אופקיים ואנכיים היוצרים שבירת המבט וחשיפה למקומות שונים בו זמנית.

לא הזרים, אלא הפריזאים הפכו את פריז לארץ המובטחת של המשוטט,

הוא רואה את העיר מתוך קיטוב דיאלקטי: היא נפתחת לפניו כנוף, ונסגרת סביבו כחדר. "ציטוט"

 

הרחוב מוביל את המשוטט אל הזמן שהיה ואיננו עוד.

 בעבור המשוטט כל רחוב הוא מורד שמושך אותו מטה. "ציטוט"

 

דיאלקטיקה של שיטוט: מצד אחד האיש מרגיש שהכול וכולם צופים בו,

כמו חשוב לכל דבר, ומצד שני האיש שכלל אין למצוא אותו, נסתר. "ציטוט"

 

השני הוא וויליאם מוריס – אמן, משורר, מעצב טקסטיל אחד מאבות תנועת ארטס אנד קראפטס. תנועת המחאה נולדה כתיקון לבעיות החברה הוויקטוריאנית וסגנונה התאפיין בעבודת יד, עיצובים פשוטים וקישוטים בהשראת המוטיבים מהטבע. וויליאם מוריס כהוגה דעות סוציאליסטי, מותח ביקורת על המהפכה התעשייתית המתרחשת במאה ה19 בלונדון, ומתנגד לייצור תעשייתי המוני ורמתו הירודה של המוצר וכך מגן על המעצב, על מעמדו, זכויותיו, ושומר על סטנדרטים גבוהים של איכות המוצר. מכאן נובעת ההשראה לשפה העיצובית שמתבטאת  בגריד והאלמנטים הבוטניים  במרחב אשר יוצרים תנועה אורגנית בתוך מעטפת גאומטרית.

הפרויקט

מודל